ביאור:בראשית ח ח
בראשית ח ח: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ח.
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ[עריכה]
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה[עריכה]
אחרי שהעורב היה בחוץ מספר ימים, וכך נח ווידא שאין אנשים מסוכנים על גג התיבה, או עופות דורסים שמחפשים אוכל ויצודו את היונה, הוא שלח את היונה.
נח ידע שהיונה תרצה לשוב לתיבה, כי זה ביתה ומשפחתה. נח לא ידע איפה הוא נמצא ומה קרה לאנשים שנשארו בחוץ. סביר שנח חשש שהאנשים האלה יתקיפו אותו. לכן הוא רצה לוודא אם האנשים בחוץ ינסו לצוד את היונה בעזרת חץ או פתיון. במידה והיונה לא תשוב זה יראה שתפסו אותה, ומסוכן לצאת.
לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה[עריכה]
העורך מספר לנו מה נח חשב ואיזה מידע הוא רצה לקבל מהיונה.
אין ספק שהיונה לא ידעה מה המשימה שלה, והיא פשוט תפעל לפי הרגליה.
היונה תעוף ותחפש אוכל ומקום לבנות קן.
היתה אפשרות שהיונה לא תעוף רחוק ופשוט תשאר על גג התיבה. נח קיווה שהעורב בקריאותיו יפחיד את היונה לעוף, ואם היא לא תמצא עץ וקרקע, היא תשוב לחלון ותחזור לתוך התיבה, ותעדיף לא להשאר בחוץ עם העורב.
היונה לא אוכלת נבלות צפות על המים. כאשר נח הכניס את היונה לתיבה, הוא החזיק בחזה שלה, ובקלות היה יכול להרגיש אם היא מילאה את הזפק שלה בזרענים או תולעים. זה יהיה הסימן שהיא ירדה על האדמה, מצאה אוכל, ואנשים רעים לא צדו אותה. העורב לא היה נותן לנח להחזיק אותו, ובנוסף, העורב אוכל נבלות צפות על המים, ולכן אוכל בבטן העורב לא מידעת את נח שהקרקע יבשה.